"האמינו לי, לעולם לא נפסיק את הקשר שלנו איתכם," כך הבטיח מורטון מנדל, יו"ר קרן מנדל, לבוגרי התכניות בטקס סיום מרגש שנערך במכון מנדל למנהיגות בירושלים. "יש לנו תחושת שביעות רצון רבה כל כך מהבוגרים ומתכניות המכון וקרן מנדל".
מנדל הוסיף דברי פרידה מאנט הוכשטיין שהודיעה על פרישתה מתפקידה כנשיאת קרן מנדל-ישראל במהלך אותו שבוע. "אני רוצה לשתף את כולכם בתחושה כי היה זה תענוג גדול לעבוד עם אנט וכי חשוב לי לדעת כי אנט תמשיך להיות חלק מההנהגה של קרן מנדל כנשיאה בדימוס."
(לצפייה בקטע הוידאו- חלק א)
(לצפייה בקטע הוידאו- חלק ב)
ד"ר אלי גוטליב מנהל המכון וסגן נשיא קרן מנדל-ישראל, הצטרף לדברי הפרידה מאנט וסיפר על תכונותיה הייחודיות אשר לימדו אותו רבות. גוטליב תיאר את הקשר של אנט ופרופ' פוקס מתוך הספר "פגישה עם מחנך" של אמי בוגנים ופנה לעמיתים כי "העולם זקוק למנהיגים בעלי סגולות אלה, יותר מתמיד". ד"ר אלי גוטליב ביקש להודות לסגל המנהלי והאקדמי על עבודתם המסורה והיצירתית וסיכם את דבריו בברכה: "שנצליח ללמוד מה שביוכלתנו ללמוד ממורנו ומקודמנו. אבל שלא נפסיק אף פעם בלמידה המתמשכת להיות עצמנו".
(לצפייה בקטע הוידאו)
אנט הוכשטיין אמרה כי היא למדה ממנדל מהי מנהיגות טובה, וכיצד להעביר את השרביט בהצלחה, תוך שהיא מברכת את ד"ר ורדה שיפר שתשמש נשיאת קרן מנדל-ישראל החל מיולי 2010. היא ציינה כי משתתפי תכניות המכון עוסקים בדיון מתמיד בסוגיות ובשאלות נוקבות על אודות החינוך והחברה תוך בירור עצמי, לאורך כל הדרך. הוכשטיין הוסיפה כי "אתם נדרשים לאומץ ואמפתיה כדי ליצור מעשי מנהיגות".
(לצפייה בקטע הוידאו)
ד"ר צבי צמרת, יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, בירך את בוגרי התכניות ושיתף את הקהל במחשבותיו באשר לתפקיד המחנך, שצריך לשדר ענווה, לשדר אופטימיות ולהאמין ביכולתו לחולל שינוי. (לצפייה בקטע הוידאו)
בהמשך הטקס עלו לברך מנהלות התכניות של מכון מנדל למנהיגות. אביגיל דאובר-שטרן, מנהלת תכנית עמיתי ירושלים, דיברה על השונות הרבה המאפיינת את המכון וכי במפגש עם העמיתים שבאים משלל גישות ועולמות, יש אתגר חדש בכל פעם. דאובר-שטרן התייחסה לפרשת השבוע, פרשת "שלח" המספרת על המרגלים שיצאו לתור את הארץ לפני כניסת בני ישראל: "בשורת כלב ויהושע ציירה תמונה אחרת. גם הם ראו את האתגר, אך הם תיארו את המציאות כמשהו ממשי ואפשרי וכי ניתן להתגבר על האתגרים. ההבדל היא ביכולת המנהיגותית ובאופן המסירה. כל אחד מעמיתי ירושלים יחזור לקהילתו ויביא איתו בשורה והדרך בה יתקבלו הרעיונות החדשים, יהיה תלוי בדרך מסירתם." (לצפייה בקטע הוידאו)
עדי ניר-שגיא, מנהלת בית הספר למנהיגות חינוכית סיפרה כי כל אחד מהעמיתים הגיע עם חלומות ורצונות להמשיך להוביל לחברה אזרחית צודקת וכי מבחינת אלה שבנו את התוכנית, זה היה אתגר בפני עצמו. "בחרתם בחירה אמיצה לעצור וכי זהו אתגר להפוך ממוביל ללומד". (לצפייה בקטע הוידאו)
נציגי העמיתים שיתפו את הקהל בחוויות ובתחושות האישיות והוסיפו את בירכתם לדרך. הרבה ליסה גולדשטיין, תיארה את החוויות האישיות של עמיתי ירושלים ואת התחושות המעורבות והמורכבות נוכח סיום התכנית. "כל אחד הביא מילה מיוחדת משלו: שייכות, זהות, קהילה ועוד. כל מילה היא בעלת עומק ואנו ניסינו לראות כיצד ניתן להפוך כל מילה למשהו ממשי, מאיר ומשפיע. המילים הפכו מניצוץ לאור גדול מלא חזון." (לצפייה בקטע הוידאו)
יאיר אלברטון ממחזור י"ז של ביה"ס למנהיגות חינוכית סיפר על תחושותיו האישיות ועל חווית הלימודים: "אני חושב שיש לכולנו משימה אישית וקבוצתית – לפתח חברה של בני אדם אוטונומיים, בני אדם בעלי דעה. בני אדם המסוגלים על ידי דיאלוג חופשי, והסכמות לעצב קהילת ייעוד, שבה חיים בתחושת מחויבות הן למעגל האנושי הקרוב והן לכלל החברה. יחד עם זאת, שנתיים במכון מנדל למנהיגות מאפשרות חשיבה מחודשת על אותם נושאים בדיוק המעניקים פרספקטיבה אחרת". יאיר ביקש לשתף את הנוכחים בחזון שלו לחברה, בה כל אחד יכול להיות מוערך בזכות מי שהוא וביה"ס משמש זירת פעולה המאפשרת לאדם לעבור תהליך של בניית אישיות אוטונומית.
(לצפייה בקטע הוידאו)

פרופ' משה הרברטל דיבר על המפגש המעניין עם הזמר קובי אוז, אשר חתם את הערב במופע הסיכום המוזיקלי "מזמורי נבוכים"; "אני מלמד כמה מחזורים במכון מנדל למנהיגות ואחד הדברים המאפיינים את הקבוצות הלומדות במכון, זה המגוון הרחב. אם יש יוצר בחברה שלנו שמכיל את הקשת הרחבה של הישראליות, זה קובי". פרופ' הלברטל אמר כי המופע החדש של קובי, "מזמורי נבוכים" מדבר על מסורת וקידמה, פריפריה ומרכז ושאלות רבות הנוגעות לזהות ויצירה.
(לצפייה בקטע הוידאו)
קובי אוז הסביר את בחירת שם המופע בחיפוש אחר הפיוטיות של המבוכה. כי דווקא ממקום של מבוכה יש אפשרות גם להשתאות. נראה כי דברים אלו יכולים לתאר את החוויה של הלומדים במכון מנדל למנהיגות, למידה אשר נועדה לאפשר לכל עמית, בשיא העשייה, לעצור ולחשוב, להשתאות וממקום זה לתפוס פרספקטיבה אחרת.